פסק-דין בתיק ת"א 12763-07

מבוא

1. התובע, יליד 6.11.1976, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 8.4.07.
2. הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונות הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים.

הנכות

3.      לשם בדיקת מצבו הרפואי של התובע מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. ד"ר מיכל עמית - כהן מונתה כמומחית בתחום האורטופדי,  וד"ר רמונה דורסט מונתה כמומחית בתחום הפסיכיאטרי.

חוות דעתה של ד"ר מ' עמית- כהן

4. בחוות דעתה מיום 14.7.08, סקרה ד"ר מ' עמית - כהן את ממצאי בדיקתה, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, ואת תלונותיו של התובע.
5. המומחית ציינה שבתאונה נפגע התובע כאשר רכב על אופנוע והתנגש במכונית. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע חבלה בברך ימין עם שבר בפלטו האחורית, ותלישה של הרצועה האחורית הצולבת - PCL, חבלה במרפק ימין ובאגן, וחבלה בצלעות עם שברים, ושפשופים בגפיים. ביום 22.4.07 עבר התובע ניתוח החזרה פתוחה וקיבוע של הפרגמנט.
6. המומחית פירטה בחוות הדעת את הטיפולים הרפואיים שקיבל התובע, ממצאי הבדיקות הקליניות שנערכו במהלך במהלך השנים מאז תאונת הדרכים, וכן את ממצאי בדיקות העזר.
7. בפרק הסיכום והמסקנות ציינה המומחית שהתובע התלונן בפניה על כאבים בברך ימין המפריעים לתפקודו. עוד התלונן כי בשל המאמץ החל לסבול גם מכאבים בברך שמאל. אשר לברך ימין ציינה המומחית כי התובע סבל משבר תלישה בברך, באזור כניסת הרצועה הצולבת האחורית שנותח, ולאחר מכן נזקק לתקופת שיקום ממושכת.  בבדיקה הקלינית של ברך ימין  נמצאה  רגישות פטלופמורלית, עם מעט נוזל וחריקות עדינות, ומבחן מגירה אחורית חיובי חלש. כן נמצאה צלקת אחורית ארוכה. המומחית ציינה כי בצילומי ברך ימין נמצא כי המצב הוא לאחר קיבוע  אנטומי של שבר התלישה בטיביה עם בורג מאחור. נמצאה הסתיידות והצרות קלה בצד הפנימי של המפרק. המומחית ציינה שבמסמכים מצאה תלונות קודמות המתייחסות לברך ימין, ואולם התרשמותה הייתה כי עיקר הנכות נגרמה לתובע בתאונה.
8. אשר לתלונות התובע בנוגע לברך שמאל, לקרסול ימין, לכתף שמאל, לצוואר ולגב תחתון, ציינה המומחית שלא נמצא ממצא קליני.
9. על יסוד ממצאיה קבעה המומחית כי בשל הפגיעה בברך, שהיא לאחר קיבוע שבר, ובהתייחס לפגיעה ביציבות, לממצאים הקליניים, לגילו של התובע, ולאפשרות של שינויים שחיקתיים משמעותיים בעתיד, קיימת לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15%, לפי פרט 35(1) בין ב' ל-ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). המומחית העריכה שיש לייחס נכות בשיעור של 3% למצב קודם, ונכות בשיעור של 12% לחבלה שנגרמה לתובע בתאונה.
10. המומחית העריכה שנותרה לתובע גם נכות צמיתה בגין צלקת בברך האחורית בשיעור של 10%, לפי פרט 75(1)ב לתוספת לתקנות.
11. עוד קבעה המומחית כי לתובע הייתה נכות זמנית בשיעור של 100% למשך 6 חודשים, ובשיעור של 30% למשך 3 חודשים נוספים. לדעת המומחית כיוון שהתובע לא חזר לעבוד כנהג גרר וחילוץ, עבודה שבה עבד עובר לתאונה, יש מקום להפעלת תקנה 15.
12. הנתבעת חלקה על קביעת המומחית וטענה שאין לייחס לתובע נכות אורטופדית העולה על שיעור של 7.5%, וזאת מאחר שבין שיקוליה שקלה המומחית גם את האפשרות לשינויים שחיקתיים בעתיד, ועל כן לא משקפת הנכות שנקבעה את הנכות של התובע היום, אלא נכות הצפויה בעוד שנים.
13. לא מצאתי שיש לקבל את טענתה האמורה של הנתבעת. אמנם בטעמים שהוזכרו לקביעת הנכות ציינה המומחית גם אפשרות לשינויים שחיקתיים משמעותיים בעתיד, ואולם בראש ובראשונה ציינה כי שיעור הנכות נקבע בשל "פגיעה ביציבות", ובשל הממצאים הקליניים. דומה שממצאים אלו, הקיימים היום, הם העלולים לגרום לשינויים שחיקתיים משמעותיים בעתיד, ועל כן ייחסה להם משמעות בקביעת הנכות הקיימת.
14. המומחית לא זומנה לחקירה נגדית, ולא מצאתי שיש לסטות מהערכתה בדבר גובה הנכות הרפואית. 

חוות דעתה של ד"ר ר' דורסט

15.  המומחית שמונתה לשם הערכת מצבו הנפשי של התובע, ד"ר ר' דורסט, סקרה בחוות דעתה מיום 17.4.09 את ממצאי בדיקתה, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה, ואת תלונותיו של התובע.